בבחירות הקרובות אני תורם את הקול שלי לפלסטיני מהשטחים

This article was translated from English to Hebrew and published at "Local Call/שיחה מקומית". The original English version was published at +972 Magazine. 

הייתי שמח להצביע למפלגה שאני מאמין בה. אבל אם אני, שהגעתי לארץ רק לאחרונה, יכול להצביע, בעוד שמיליוני פלסטינים שנולדו כאן לא יכולים, אז יש בעיה בדמוקרטיה הזאת. לכן אני צריך לתרום את קולי למי שצריך אותו

כותב אורח: ע. דניאל רוט

מיליוני אנשים ילכו לקלפיות ב-17 במרץ כדי להחליט מי ייצג אותם בכנסת הבאה. מיליונים אחרים לא יוכלו לעשות זאת. מתוכם, כ-4.5 מיליון פלסטינים חיים תחת כיבוש ותחת מצור בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה. למיליונים האלה אין שום זכות להצביע לממשלה שמכריעה את גורלם בפועל.

העובדה שמיליוני אנשים חיים תחת שליטה ישראלית ללא כל ייצוג פוליטי בה וללא זכויות אזרח בסיסיות היא עלבון לעצם הטענה שיש כאן דמוקרטיה. לכן אני עומד "לתת" את הקול שלי בבחירות הקרובות (הראשונות בהן אשתתף אי פעם) לאדם אחר, שחי תחת המשטר הצבאי. אני אפנה לחבר שחי בשטחים הכבושים, אשאל במי הוא תומך בבחירות האלה, ואצביע בהתאם לבקשתו.

---

העובדה שמיליוני אנשים חיים תחת שליטה ישראלית ללא כל ייצוג פוליטי בה וללא זכויות אזרח בסיסיות היא עלבון לעצם הטענה שיש כאן דמוקרטיה. לכן אני עומד "לתת" את הקול שלי בבחירות הקרובות (הראשונות בהן אשתתף אי פעם) לאדם אחר, שחי תחת המשטר הצבאי. אני אפנה לחבר שחי בשטחים הכבושים, אשאל במי הוא תומך בבחירות האלה, ואצביע בהתאם לבקשתו.

לפני כל דבר אחר, דמוקרטיה היא מוסכמה חברתית שמשמעותה היא שהאנשים השונים בחברה רואים זה בזה כבעלי זכויות שוות. גם אם המוסכמה הזאת ממומשת במלואה רק לעתים נדירות, אם בכלל, הכללים הבסיסיים של הדמוקרטיה נועדו לעזור להגן על קבוצות שונות מפני אפליה ודיכוי.

מזה חמישה עשורים של כיבוש נכשלים המנגנונים הדמוקרטיים של ישראל ולא מספקים למיליוני נתיני המשטר הצבאי חסרי האזרחות הגנה מפני ההשפלה והאלימות המובנים בכל מערכת לא דמוקרטית. לא נוח לי עם הרעיון שאני נותן את הקול שלי למישהו אחר, אבל במצב הנוכחי אני חושב שזה חשוב. רובנו כישראלים נהנים משורה ארוכה של חירויות דמוקרטיות, כמו חופש העיתונות והזכות לבחור ולהבחר, אבל הכיבוש מטיל על הזכויות האלה צל כבד מאוד.

הצבעה היא לא הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות במדינה דמוקרטית, אלא רק אחד ממגוון הכלים שעומדים לרשותנו כדי ליצור שינוי. אולי חשוב יותר מהבחירות עצמן הוא הזמן בין מערכת בחירות אחת לשנייה, שבו גם כיחידים וגם כחברה אנחנו יכולים לנהל דיון ציבורי ער, לעסוק בחינוך ולנקוט בפעולות ישירות לא אלימות. אני עברתי לישראל כדי לפתח את הקשר שלי לתרבות שלי, לעם שלי, וכדי לתרום לבניית כלים דמוקרטיים לטובת מציאות שלווה וחופשית יותר. במיוחד התכוונתי להצטרף לתנועה שמנסה לקרב במהרה את סוף הכיבוש.


בתור יהודי אני הגעתי לכאן, למקום בו נטועים שורשי עמנו ושאנחנו קוראים לו "בית", ומהר מאוד הצלחתי להשתלב ולהיות מעורב בחיי הקהילה. המצב הזה הוא פריבילגיה. הוא עומד כתמונת מראה מטרידה מול חוויותיהם של מיליוני פלסטינים שנמצאים כאן מזה דורות, ועדיין לא יכולים להשתתף בחיים הפוליטיים של המדינה כמוני. בדיוק לכן, ומסיבות נוספות, בחרתי להשתמש בפריבילגיה שלי ככלי במסגרת המאבק באי-שוויון. זה מהלך שהוא חלק מאסטרטגיה של גיוס המשאבים והפריבילגיות שיש לנו כדי לחנך, לסנגר ולפעול למען הזכות להגדרה עצמית של כל העמים במרחב הזה.

יש הטוענים, שלפלסטינים בעזה ובגדה יש גופים שמושלים בהם ומייצגים אותם, והם צודקים – במידה מסוימת. אבל הכוח העליון בין הירדן לים הוא ממשלת ישראל. אם בעזה רוצים לבנות מפעל לקוקה קולה, הוא ייבנה רק אם צה"ל יאשר את זה. גם בשטחי איי בתוך הגדה המערבית, לכאורה בשליטת הרשות הפלסטינית, הצבא פועל בחופשיות כאוות נפשו.

אופיה הדמוקרטי של מדינה חייב להתבסס על מעורבות פעילה מצד האנשים שעליהם היא שולטת, שחורגת ממעשה הבחירות. מוסדות המדינה חייבים לשקף את התהליכים החברתיים ואת האינטרסים המשתנים והדינמיים של החברה. הם חייבים לאפשר לנתינים ליהנות מחירות, ביטחון והשתתפות בהליכים הנוגעים להם. אם המוסדות לא עושים את כל זה, ומתקיימים רק לצורך שימור עצמי, אזי שהם נכשלו.

החלטתי "לתת" את הקול שלי לפלסטיני מהשטחים היא לא מהלך קיצוני וגם לא תקדימי. היא בסך הכל הצהרה שאומרת את הדבר הפשוט ביותר, שכל מצב שאינו שוויון וחירות לכולם אינו מצב מקובל. זו מחווה קטנה בדרך למימוש הזכות להגדרה עצמית של כל העמים.

אני מאוד מעריך את עצם העובדה שיש לי זכות להיות כאן, שיש לי זכות להצביע, ושיש לי את הזכות לכתוב טורים כמו זה. מאוד הייתי רוצה להצביע עבור מפלגה שתייצג את אמונתי האידיאולוגית. אבל אני מוותר על הזכות הזאת בבחירות האלה כי רבים כל כך שחיים תחת הממשלה הזאת לא יכולים להצביע כלל, וחובתנו היא לתקן את זה. אני מתכוון לנקוט בכל דרך לרשותי כדי לסיים את הכיבוש ולבנות פה דמוקרטיה אמיתית.


ע. דניאל רוט הוא עיתונאי ומחנך, תושב דרום תל אביב ומייסד שותף של קולקטיב All That's Left, הפעיל נגד הכיבוש. אפשר לקרוא מאמרים שכתב ולראות תמונות שצילם באתר allthesedays.org, ולעקוב אחריו בטוויטר הזה: @adanielroth .הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

The English version also appears on this site under the title 'My Vote'.